להציל את הפלנטה - מודעות אישית לסביבה
בדרך כלל עוסקים המסרים שלנו בנושאים של התפתחות אישית, נגיעה במצוקות, מחסומים, פרדיגמות ותבניות חשיבה שלא בדיוק תורמות לרווחתנו. אנו מנסים להעביר בהם לכל מכותבנו את מיטב המחשבות ולעודד לפיתוח מודעות אישית, השגת בהירות בתחומי החיים השונים והגשמת מטרות בנינוחות וכיף.
הפעם, זה שונה. החלטנו לעבור מהמצוקות האישיות של כל אחד מאיתנו למצוקה הכלל אנושית של כדור הלכת שלנו.
אנו חיים בתקופה ללא אח ורע בתולדות האנושות. המהפכה התעשייתית, ההתפתחות הטכנולוגית המואצת ושיפור רמת החיים המטאורית הביאו את המערכות האקולוגיות של הפלנטה שלנו על סף קריסה.
לפי דעתם של כל ברי הדעת מכל האומות, הגזעים והצבעים אנו עומדים "בדקה ה 90" של יכולת הסיבולת של הפלנטה כתוצאה מהנזקים שאנחנו, בני המין האנושי, גרמנו וגורמים לכדור הארץ. זאת אומרת, לעצמנו.
אל גור, מי שהיה סגנו של קלינטון, ואנשים נוספים רבים וטובים מנהלים קמפיין כלל עולמי בניסיון לעצור (או לפחות להפחית) את רמת הנזק והזיהום שאנו גורמים מדי יום ביומו.
אין ספק שהמפתח הגדול נמצא, בעיקר, בידי הפוליטיקאים והממשלות של "העולם המפותח" ועליהם אנו חייבים ללחוץ. אך כל אחד מאיתנו תורם באופן מעשי מדי יום לקטסטרופה המתקרבת עלינו.
אי אפשר להתעלם מכך ואי אפשר להשאיר הכול רק בידי הממשלות, הפוליטיקאים ואנשי העסקים.
כל אחד מאיתנו חייב לקחת אחריות על מעשיו, להשאיר את האגואיזם והנוחות האישית המופרזת בצד ולהתחיל לנקוט עוד מהיום בצעדים אישיים לריסון ההידרדרות האקולוגית. וזאת, אם אנו רוצים שלילדינו, נכדינו ונינינו תהיה פלנטה שבה אפשר להתקיים.
רבותי, העניין הוא לא צחוק: מדובר כאן על חיים ומוות פשוטו כמשמעו.
לפי כל המדענים ואנשי הידע אין לנו הרבה זמן ועלינו לפעול מיד!
אי לכך, החלטנו לעשות מעשה: קבלנו מידיד בדרום אמריקה מצגת יפה בספרדית שמפרטת את הצעדים העיקריים שכל אחד מאיתנו, ברמה האישית, יכול לבצע בחיי היום יום שלו ע"מ להפחית את הנזק למערכת האקולוגית המתמוטטת. ביקשנו רשות לתרגם את המצגת לעברית, קיבלנו אותו והרי היא לפניכם בקישור:
אנו מבקשים מכם להפיץ מסר זה עם המצגת לכל בר דעת שאתם מכירים. אין בה חידושים מרעישים, יש בה רק הוראות פשוטות ומעשיות.
אנא, אל תסתפקו רק בהפצה. תתחילו מיד לנהוג לפי הכתוב בה!
אנו יודעים שזה לא פשוט. זה דורש שינוי בגישתנו לחיים בכלל: קצת פחות נוחות הרבה יותר אחריות. אך זה למען הדורות הבאים שלנו, כדי שיהיה להם איפה לחיות!
פעם היה נהוג לומר "אכול ושתה כי מחר תמות". אולי כדאי להחליף זאת ב"עצור וחשוב כי אחרת לא יהיה מחר". העתיד ממש בידינו!
זו תרומתנו הקטנה, בינתיים. הטיפה שלנו בים .
אנא, הפכו אותה לממש מבול. תודה!
בהמון אהבה ותקווה ,
עדה וגרשון.
