אימון אישי - הסכמים
זהו סיפור אמיתי שהתרחש בשדה תעופה כאשר אבא ליווה את בנו הנוסע לסיור לימודי בארץ אחרת.
האבא הוציא שטר של מאה דולר, חתם עליו ואמר: "קח, בני, את השטר. אני רק רוצה שתחזיק בו עד לחזרתך ואז תשיב אותו אלי בשלמותו. השטר הזה שלי הוא ואני רוצה אותו בחזרה יחד איתך"
הבן, קצת המום מהבקשה של אביו, החל לשאול שאלות. האבא, תקיף בדעתו אמר:
"זה הסכם בינינו. אתה חושב שתוכל לעמוד בו? אני רק רוצה להיות שקט שבמקרה חרום השטר יוכל לעזור לך ואם לא תזדקק לו,כפי שאני מקווה, תחזיר לי אותו בשלמותו. האם תוכל לעמוד בהסכם?"
הנער, מבולבל מעט, ענה בחיוב והלך לדרכו.
הזמן חלף, ויום לפני חזרתו הביתה, צלצל הבן לאביו כדי להודיע לו על שעת הגעתו.
דרך אגב, אמר הבן: " אבא, אתה יודע...הכול היה בסדר והשטר עדיין בשלמותו,
אבל העניין הוא שראיתי מעיל עור יפה ואני מבקש את רשותך כדי להשתמש בשטר" ענה האבא: זוכר את ההסכם בינינו? האם תוכל לעמוד בו אם תקנה את המעיל?"
הבחור, מצוברח מעט, הבין את הרמז וויתר על המעיל.
למחרת, כבר בבית, החזיר את השטר החתום לאביו ובכך עמד בהבטחתו.
האב שמח וגאה אמר: " עכשיו, כאשר אני יודע שעמדת בהסכם, קח את השטר, הוא שלך! אילו הרשיתי לך לבזבז אותו לעולם לא היית לומד מה ערכה של הבטחה"
.
הבטחה היא פעולה מילולית שמאפשרת לנו לבסס הסכמים עם האחר במטרה ליצור תאום. לעתים, הבטחה נולדת לאור בקשה או הצעה ויש בה יכולת לחולל מציאות שונה
ברגע אמירתה וברגע ביצועה.
אם נתבונן בסיפור לעיל, כאשר הבן קיבל את בקשתו של האב, האב מצפה שההבטחה תקוים. כאשר היא אכן מתקיימת, יכולתו של הבן לכבד הסכמים גדלה וכך גם, אמונו של האב בבנו .
"היכולת להתחייב בפני עצמנו ולכבד את אותן ההתחייבויות,
זו המהות של פיתוח הרגלים בסיסיים ליעילות" סטיבן קובי
השפה שבפינו או אופן האמירה שלנו כאשר אנחנו מבטיחים משהו,
מחייבת אותנו מול האחר בדרכים שונות.
זה שונה לומר:"כן, אני מבטיח" או "אעשה ככל יכולתי" או לומר:"אל תדאג, יהיה בסדר" או "אין בעיה..."
הבעיה טמונה בכך, שלא משנה באיזה אופן תאמר את דבריך – השומע מפרש מכך הבטחה ומצפה לקיומה.
אחת הסיבות המרכזיות לסבל האנושי נמצאת באי קיום הבטחות שאיש לא הבטיח לנו, אך אנחנו בנינו צפייה בעקבות פירוש אמירות סתמיות או רמזים.
מה שבאמת מצער, זו הפגיעה המשמעותית באימון שנבנה בין שני האנשים, זה המבטיח וזה המצפה לקיום ההבטחה.
"אינך יכול להבטיח ללקוחותיך יום בהיר מלא שמש,
אך אתה יכול להבטיח להגן עליהם במטריה ביום גשם"
האם אתה נוכח בהסכמיך או שמא אתה מבטיח דברים בקלילות מבלי לזכור שתצטרך גם לקיים?
האם השפה שלך מעידה על אחריות או יש בה אמביוולנטיות מסוימת?
באיזה אופן אתה נוהג להתחייב?
האם אתה בודק את אמיתות כוונותיו של האחר כאשר אתה שומע הבטחה?
מה אתה חושב על רמת האמון שאתה מעורר בסביבתך הקרובה?
איך אתה מרגיש כאשר אתה מקיים הסכם? או כאשר אתה מפר הסכם?
מה שפת הגוף שלך אומרת כאשר אתה דורש מהאחר קיום הסכם שלא כובד?
הסכמים יוצרים בהירות, העדר הסכמים גורם מפח נפש.
מברכים אתכם בהסכמים בהירים ובחיזוק האמון ההדדי.
עדה וגרשון
